במשך שעות המשכנו לרוץ ולמרות הכל היה נראה שהולך לנו טוב כי צ'ייס לא היה מאחורינו שאני יכול לנחש שזה בגלל האגרוף שהוא קיבל לפרצוף שלו,גם אני וגם בריאן ידענו שזה לא הסוף והוא עוד ימצא אותנו אבל בנתיים המטרה הייתה רק דבר אחד:הבריחה מהמדבר כדי שנוכל להילחם אחר כך וזה מה שעשינו.
ברגע שהגענו לקצה המדבר שמחנו קודם כל כי סוף סוף אנחנו הצלחנו אבל דבר שבמיוחד היה משמח מאוד זה שמצאנו אותה:את זאבת המדבר אבל משהו עדיין לא הסתדר לי בראש,אחרי משהו כמו שעה שכבר היינו קרובים ללהקה שאלתי אותה "איך ידעת שאנחנו שם?" והיא פשוט צחקה ואמרה "קודם כל אתם עושים מלא רעש ודבר שני ראיתי שאתם במצב לא טוב במיוחד אז הבנתי שאני צריכה לעזור לכם" ואמרתי לה "תודה קודם כל ועכשיו את תעזרי לנו" והיא נראיתה כאילו מלא מחשבות עוברות לה בראש אבל לבסוף היא אמרה "כן,אבל זה רק בגלל שאני לא סובלת אותו בעצמי" וביחד נכנסנו ללהקה והתחלנו לתכנן את המהלך הבא שלנו.
ברגע שדיברנו והתחלנו לתכנן שמחתי זה קודם כל אבל משהו אחר הדאיג אותי וזה שהכל הרגיש קל מידי,היית בטוח שצ'ייס יהיה הרבה יותר חזק או שלפחות תהיה התנגדות יותר רצינית ואז חשבתי על משהו:אולי צ'ייס לא חזק כמו שנדמה לנו,אולי הוא צריך להרוג אותי בשביל להחזיר לו את כל הכוח שהיה לו בעבר ואז שאלתי את בריאן שאלה שהאמת לא נראה לי שהוא יודע אבל היית חייב לשאול "תגיד בריאן,אתה זוכר את הסיפור שבו להייבריד המקורי נגנב חלק מהכוח שלו על מנת שיום אחד מישהו יוכל להשיב לו מלחמה ולהרוג אותו אם המצב יגיע לכך" והוא אמר "כן,אבל זו שמועה לא?" ואמרתי "אולי לא,אולי הוא לא בכוח המלא שלו ולכן הוא מחפש למי יש את הכוח הזה".
בריאן שאל "למי לדעתך יש את החלק שנגנב מצ'ייס?" ואמרתי "אני חושב שזה אני,לי יש את הכוח לחסל את צ'ייס" והוא היה מופתע אבל נראה שהוא הצליח לחבר את כל מה שקרה עד עכשיו ואז הוא אמר "עכשיו זה מסביר הכול:למה הוא שלך אנשים להרוג אותך ולמה הוא רצה אותך מת,זה הגיוני" ושנינו הבנו שאולי הגיע הזמן לשינוי בתוכניות כי הפעם אני הולך להרוג אותו ולא להחליש אותו אבל קודם יש כמה דברים שאני צריך להכין לפני שנוכל להילחם בו אחד על אחד(ככה אני מקווה לפחות).
במשך שבועות תכננו הכל עד לרמה הקטנה ביותר ובסופו של דבר מצאנו איפה צ'ייס נמצא בדר"כ,מתברר שהוא התחבא במחסן ישן שנמצא קרוב יחסית לנמל ובנוסף ישנם כמה אוצרות שכנראה הוא לא היה רוצה שייקחו אותם,ברגע שהגענו למקום ראיתי שרוב המחסנים הם ישנים ולא נראה שמישהו השתמש בהם כבר במשך עשרות שנים כי הכול חלוד ואפילו לא ניתן להבדיל בין מחסן אחד לאחר אבל לפי השמועות המחסן של צ'ייס נמצא בקצה ממש קרוב למים בנמל.
בדיוק ברגע שפתחתי את הדלת היה סירחון שאנ יכול לתאר כמו ביצה סרוחה ומה שמריח כמו דם אבל דם עם ריח ספציפי:דם של ערפדים ולפי החוזק של הריח נראה שרצחו פה מעל 100 ערפדים,המשכנו לתוך המחסן שהיה גדול ונראה שהריח מתחיל להשפיע על כולנו ואז משום מקום האורות נדלקו והיינו מוקפים במשהו כמו מאה לוחמים וצ'ייס שישב על כיסא שנראה בבנוי מעצמות של אנשי זאב אבל מה שמפתיע יותר זה מה שהוא מחזיק אצלו ביד:אבן שחורה שזוהרת בצבע מוזר שאין לי תיאור מדויק שלו.
היה לצ'ייס חיוך שאני יכול רק לתאר בתור חיוך שטני ומרושע כאילו הוא כבר מת להיפטר ממני או אפילו מאיתנו אבל הוא לא אמר מילה,הוא קם מהכיסא שלו והתחיל להסביר משהו לאחד הלוחמים שלו ואז הוא הסתובב אלינו ואמר "תראו מי הגיעו לכבד אותנו בנוכחות שלהם ותאמינו לי אני שמח שאתם פה כי עכשיו אני סוף סוף יוכל לעשות את מה שרציתי לעשות כבר הרבה זמן" ושאלתי אותו "על מה כבר חשבת צ'ייס?" והוא אמר "על המוות שלך כי הכוח שיש לך הוא לא שייך לך אלא לי ואני רוצה אותו בחזרה" ופשוט ירקתי לכיוון שלו ונראה שזה ממש עצבן אותו.
הוא היה אדום ברמה שלא חשבתי שמישהו יכול להיות ככה ואז הוא פשוט אמר "אין בעיה,אני מניח שאני יעשה את זה מהר אבל זה עדיין יכאב לך יותר מאשר לי ג'ק" והוא שם את האבן שהייתה לו ביד על המצח שלי והרגשתי כאילו אני עולה בלהבות,כאילו כל הגוף שלי נשרף מבפנים ואז בדויק שהתחלתי לאבד את ההכרה וכל מה שראיתי זה את הפרצוף של צ'ייס לפני שהתעלפתי היה פיצוץ חזק וצ'ייס והלוחמים שלו ברחו ואז הכול נהיה שחור.
כל מה שאני זוכר זה שמישהו הוציא אותי מחוץ לבניין הבוער ואחר כך כלום,כשהתעוררתי הייתי בבית חולים ובריאן ישב על הכיסא בחדר וכשהוא ראה אותי הוא שמח "ג'ק אני שמח שאתה בסדר בקושי הצלחנו לברוח משם אבל נראה שגם צ'ייס ברח ולקח את מה שהיה לו ביד,האבן שהוא השתמש בה עליך זו אבן ירח יחודיית שמאפשרת למי שמחזיק בה לשאוב את כוח החיים של כל יצור על-טבעי כזה או אחר" ושאלתי אם זה משפיע על צ'ייס והוא אמר "כן, כל יצור על-טבעי יושפע מזה כולל צ'ייס" ופה עלתה לי תוכנית בראש ואמרתי לבריאן "בוא נחזור ללהקה כי יש לי רעיון חדש לגבי צ'ייס והפעם זה יעבוד" ויצאנו מבית החולים לכיוון הלהקה כמה שיותר מהר.
פרק 16 של הסיפור מקווה שתהנו ממנו:)
');){kind=link}