במשך שבועות מאז שההיברייד ההוא אמר שיש עוד אחד בלהקה והוא לא נאמן לאלפא גם אני וגם האלפא חיפשנו או לפחות ניסינו להבין מי זה,במשך השבועות האלה חשבתי שאולי אני מכיר את ההיברייד הזה וייתכן שכל הזמן הזה הייתי לידו ולא שמתי לב אבל הייתי בטוח שהייתי ההיברייד היחידי בלהקה הזאת אבל כנראה שטעיתי.
בכל מקרה גם אני וגם האלפא הסכמנו שאנחנו חייבים למצוא אותו כי ידענו שנינו שזה רק עניין של זמן עד שבאמת זה יהיה מאוחר מידי אבל במשך כל הזמן הזה ניסינו אבל בסוף החלטנו שאנחנו צריכים גם לנוח,למזלי כבר נגמר הזמן שלי בלהקה הזאת ואני החלטתי לחזור חזרה לדירה שלי בעיר ולנוח במשך זמן מה בתקווה שאולי ההיברייד הזה יתגלה לבד אבל ידעתי שאני לא יוכל באמת לנוח עד שלא נמצא אותו או לפחות עד שאני אמצא אותו.
כמה ימים אחרי שחזרתי לעיר יצאתי לבלות בלילות בברים שאני אוהב בדר"כ לשבת בהם ופשוט ניסיתי להתעלם מההרגשה שאני צריך לעשות משהו בנידון:אם האלפא יצטרך עזרה הוא יודע איפה לחפש אותי ובנתיים אני צריך להנות ופשוט לחיות את חיי,נפגשתי עם חבר ותיק שאני מכיר כבר כמה שנים ופשוט ישבנו ושתינו ובדיוק אז ראיתי רק דבר אחד מולי:את הבחורה הכי יפה שראיתי בחיי ולא האמנתי שאני באמת רואה אותה כי היא לא נראית אמיתית אבל חלק בי חשב שהיא נראית מוכרת אז החלטתי שאולי אני צריך לגשת אליה.
מצאתי תירוץ ללכת לבר ותוך כדי ננסה לדבר איתה וברגע שהגעתי ראיתי שהיא מסתכלת בפלאפון שלה אז שאלתי "מה?את מחכה למישהו?" והיא הייתה מופתעת אבל אני לא יודע אם זה מהשאלה או ממשהו אחר אבל היא אמרה "האמת שכן,אני מחכה לחברה שאמורה לפגוש אותי פה ואתה?" ואמרתי "רק מזמין שתייה לי ולחבר אבל אם את רוצה את מוזמנת לשבת איתנו עד שחברה שלך תבוא" והיא אמרה "אני חושבת שאני אשאר פה" ואמרתי לה שבסדר אבל היא מוזמנת לבוא אם היא תשנה את דעתה.
במשך הלילה הסתכלתי לכיוון שלה לראות מה היא עושה כי האמת זה מוזר בגלל כמה סיבות: קודם כל מה בחורה כמוה עושה פה לבד ודבר שני היא נראתה מוכרת כאילו הכרתי אותה כבר מקודם אבל לא יכולתי להבין למה או לפחות זה לא היה ברור לי,שמתי לב שהיא יצאה מהדלת האחורית בבר והחלטתי ללכת אחריה כדי לבדוק מה שלומה ואולי לגלות למה היא מוכרת לי אבל קיויתי בעיקר שהיא בסדר.
כשבאתי לצאת הרגשתי יד של מישהי על הכתף שלי ובאתי להסתובב די עצבני אבל מתברר שזו אחותי פייג' והיא נראתה מוטרדת אבל בכל מקרה החיוך לא ירד לה מהפנים,היא אמרה "אני רואה שלא השתנת הרבה מאז שהתראנו לפני כל הבלאגן שקרה אה" ואמרתי לה "כן אבל ממתי זה אכפת לך סיס" והיא צחקה ואמרה "האמת שלא אכפת לי אבל אני בשביל להודיע לך משהו" ושאלתי מה והיא המשיכה "אני חושבת שמצאנו את ההיברייד הנוסף אבל אתה לא תאמין אם נגיד לך מי זה" וניסיתי להבין על מי היא מדברת אבל לפני שיכולתי לחשוב הרגשתי שמשהו תפס אותי חזק.
ואז עפתי החוצה כל כך חזק לכיוון הגדר שנמצאת לא רחוק מהיציאה שהכתף שלי יצאה ממקומה ואז ראיתי מה גרם לזה,איש זאב עצום וגדול היה מולי ולפי המבט בעיניים שלו הוא היה עצבני וראיתי את בחורה שהייתה מקודם בבר רועדת מפחד לא רחוק מאיפה שהייתי אז שמתי לב למשהו מוזר:קעקוע של הלהקה מוטבע על אזור החזה של איש הזאב הזה ואז נזכרתי אצל מי ראיתי את הקעקוע הזה:אצל צ'ייס ואז אמרתי לעצמי כמה מטומטם הייתי שלא חשבתי על זה.
צ'ייס היה אחד הלוחמים שהתאמנו בזמן שהגעתי לעזור לאלפא לגייס את הלוחמים החדשים שהוא הפך מבני אדם שהוא מצא בעיר,הוא אותו אחד שהיה לי חשד שהוא מסתיר משהו אבל לא חשבתי שהוא באמת ההיברייד הנוסף ובמיוחד לא חשבתי שהוא לא נאמן לאלפא אבל הדבר שהכי עצבן אותי זה העובדה שמתברר שההיברייד הנוסף היה מתחת לאף שלנו כל הזמן ואפילו לא שקלנו שאנחנו כבר מכירים אותו בצורה כזו או אחרת ואז איש הזאב השתנה וזה אכן היה מי שחשבתי:זה היה צ'ייס והוא ממש היה עצבני ואמר "אני לא חשבתי שאני אצטרך לעשות את זה אבל כנראה שאין לי ברירה:אתה חייב למות ג'ק" והוא הסתער לעברי ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי פחד,אבל פחד אמיתי לחיי ולחיי אחותי אבל התכוננתי לקרב שאולי אני לא אצא ממנו חי.
פרק 11 של הסיפור אז מקווה שתהנו ממנו:)
');){kind=link}