כשאני וליז יצאנו מהבית של אבא שלה דיברנו או לפחות ניסינו לגבש תוכנית אל איך לא רק להגיע למקדש אלא גם איך להשיג את האבן שנמצאת בתוכו,אבל לפי המבטים שלנו לא נראה שאנחנו יודעים מה לעשות או יותר נכון איך לעשות את זה אז החלטנו לנסוע לבית מלון ולנוח שמה איזה יום עד שנוכל לפענח את העניין הזה.
בבוקר למחר נסענו לכיוון היער השחור שנמצא במרחק של 30 ק"מ או קצת יותר אבל נראה שהולך להיות קצת סוער היום אז קיוינו שנוכל להגיע למקדש הזה לפני שיהיה מבול או משהו כזה,כשהגענו ליער היה מאוד שקט אבל החלטנו להתקדם בכל מקרה ותוך כדי לשים לב לסביבה שבה אנו נמצאים.
תוך כדי ההליכה ביער ראיתי שליז מודאגת אז ניסיתי להצחיק אותה קצת ואמרתי "היי המקום הזה מזכיר לי סרט אימה מוזר כזה,אבל אני בטוח שזה סתם יער נכון ליז?" אבל נראה שההומור המוזר שלי לא עזר והיא עדיין מודאגת אז החלטתי לשאול אותה "הכל בסדר ליז? את נראית מודאגת" והיא אמרה "אני פשוט חוששת ממה שנגלה במקדש הזה ומה שאבא שלי אמר,אני חושבת שהוא לא אמר את הכל ויש עוד כמה דברים שאנחנו לא יודעים" ופה פשוט ניסיתי להגיד לה שהכול יהיה בסדר והאמת קיוינו לטוב.
אחרי כמה שעות או לפחות זה הרגיש ככה מצאנו את המקדש או לפחות ככה חשבנו אבל משהו היה מוזר,המקום נראה יחסית חדש למקדש בן אלפי שנים ככה שנראה מישהו או שחי פה או ששומר על המקום מפני פולשים או משהו אז ניסיתו להקשיב לכל מיני רעשים בתקווה שאולי נמצא את מי שבוודאות נמצא באזור ואז בדיוק שחשבנו שאולי אנחנו סתם מדמיינים דברים יצא מהשיחים מישהו שהיה נראה שהוא חי מהיער.
הוא התקרב אלינו ואמר "מי מאז לבוא למקדש הזה שבו שמורה האבן הקדושה?" והוא כיוון מה שנראה כמו חנית או משהו אבל לא ידענו מה זה אבל החלטתי להגיד משהו כדי שאולי נוכל לשכנע אותו לעזור לנו,אז אמרתי "אנחנו רק רוצים לקחת את האבן לפני שאנשים רעים יבואו לקחת אותה אז בבקשה תעזור לנו" וראיתי שהוא מהסס אבל נראה שזה לא מספיק והוא אמר "מאיפה אני יודע שאני יכול לסמוך עליכם" ואז ליז אמרה משהו שנראה ששכנע אותו.
היא אמרה "אבא שלי היה שומר של המקדש בזמנו אתה אולי מכיר אותו,הוא הייבריד והוא שלח אותנו לפה" והיה נראה שהוא נזכר במשהו ואז הוא הוריד את החנית ואמר "אני לא סומך עליכם לגמרי אבל אני מוכן לעזור לכם אבל צעד אחד לא במקום אתם מתים הבנתם?" וכולנו הנהנו עם הראש שכן וביחד נכנסו למקדש וחלק בי שמח שלא קרה שום נזק אבל זה הרגיש מאוד קל משום מה.
ברגע שנכנסנו למקדש שבתוכו היו כל מיני ציורים מוזרים על הקירות של מה שנראה כמו האבן ומלא אנשים שמתפללים אליה או משהו כזה(קצת מוזר לדעתי אבל אוקי),לאחר מה שהרגיש כמו שעות שהלכנו בתוך המעברים במקדש הזה הגענו לחדר שבמרכז שלו הייתה אבן שנראית כמו האבן שבשבילה באנו ואז מי שליווה אותו אמר "אני אולי עדיין לא סומך עליכם אבל אתם רשאים לקחת את האבן ודרך אגב אני מכיר את אבא שלך כי גם אני הייבריד ואני השומר של המקדש" והיינו מופתעים קצת אבל שמחנו שהכל בסדר.
יצאנו משם כמה שיותר מהר עם האבן אבל בדיוק שיצאנו היינו מוקפים בלוחמים מהלהקה הקודמת של ליז והאלפא שלהם יחד עם האיש זאב שניסה להרוג אותי מקודם,האלפא חייך ואמר "אני שמח שיצא לנו להיפגש שוב ואני עוד יותר שמח שהבאתם את האבן שאני מחפש אז עכשיו תביאו לי את האבן ותצאו מפה בחיים,בחירה שלכם" וידענו שאסור לנו לתת אותו אבל לא ידענו מה לעשות כי אחרי הכול היינו מוקפים מכל הכיוונים.
ואז שמענו שאגה שנשמעה כמו שילוב של אריה וזאב גדול ואז משום מקום האלפא אף למרחק של כמה ק"מ לתוך היער ולפני שהספקנו להגיב ראינו אנשי זאב עפים מכל הכיוונים ממה שנראה כמו צל גדול שפשוט "עף" ממקום למקום ואחרי כמה שניות או דקות הבנו מי זה,זה היה אבא של ליז ונראה שהוא כועס והוא אמר בכל מצווה ולא מבקש "לכו מיד לכיוון הזה אחרת הם יתפסו אותכם לפני שתספיקו לשים לב בכלל אז זוזו" ולא התווכחנו איתו וטסנו לכיוון שבאנו ממנו כמה שיותר מהר.
למרות שקפצו אלינו לוחמים מימין ושמאל ומכל פינה אפשרית הצלחנו אחרי כמה שעות לצאת מהיער אבל נפצעתי מאחד מאנשי הזאב האלה אבל המשכתי הלאה,אחרי שהגענו לבית חולים התעלפתי בגלל שאיבדתי לא מעט דם וכנראה שייתכן שחלק מהרעל שיש בשיניים של אנשי זאב נכנס לי למערכת אבל פה הכל נהיה שחור והתעלפתי שוב אחרי כמה דקות.
פרק 15 של הסיפור מקווה שתהנו:)
');){kind=link}