חזרתי הביתה בתחושת אכזבה וזה בעיקר בגלל שלא הצלחתי להוציא את ליז מהלהקה שלה והדרך שבה האלפא שלה דיבר אלי כאילו אני איזה ייצור נחות ממנו או משהו כזה אבל הדבר הכי גרוע עוד הגיע,הייתי צריך לברוח כמו פחדן רק בשביל שלא יקרה שום דבר לליז ואני הבטחתי שאני יחזור בשביל לקחת אותה ואת זה אני לא מתכוון להפר.
במשך כמה ימים חשבתי מה לעשות ואיך אני יכול להבריח אותה ככה שהאלפא שלה לא יגלה או שאם הוא כן יגלה אז זה יהיה מאוחר מידי בשבילו והגעתי לרעיון שאולי אני צריך להבריח אותה מתחת לאדמה בתוך מנהרה אבל ישנה בעיה אחת:הריח שלנו יתגלה בקלות ע"י הלוחמים בלהקה ואז אנחנו בבעיה ואז בדיוק חשבתי על רעיון לא רע לדעתי,אני יסתיר את הריח שלנו ככה שהזאבים לא יוכלו להריח אותנו ובתקווה נצליח לברוח לכיוון העיר אבל עכשיו נשאר העניין של איך אני עושה את זה.
נעזרתי בראול וביחד יצרנו שיקוי שיסתיר את הריח הטבעי שלנו ככה שלא יגלו אותנו בעזרתו ועכשיו נשאר העניין של המנהרה אבל זה החלק הקל יחסית,במהלך הערב אני וראול חפרנו מנהרה שהגיע עד לבית של ליז ובמשך כשעות חפרנו וחפרנו ויצרנו פתח ואחרי שבדקנו שאין אף אחד באזור דפקתי לה בדלת בשקט וברגע ששמעתי את הקול שלה נרגעתי.
היא פתחה את הדלת והיא הייתה בשוק ואמרה "אתה משוגע תגיד לי" ואמרתי לה שכן אבל עליה והיא הסמיקה(אני אוהב את איך שאני גורם לה להסמיק,זה מצחיק)ואמרתי לה את התוכנית ולמזלי היא לא התנגדה אבל ראיתי שהיא מהססת,אמרתי לה "את יודעת שאני לא אתן לשום דבר לפגוע בך נכון?" והיא הנהנה ואז שנינו נכנסנו למנהרה והלכנו בשקט אבל לפני זה שתינו את השיקוי שאמור להסתיר אותנו ובתוך תוכנו קיוינו שהוא עובד.
אחרי מה שהרגיש כמו שעות ראינו את האור שבקצה של המנהרה שממנה נכנסנו אבל משהו פה היה מוזר,הבריחה הייתה קלה מידי ולא נראה שהיה לוחם אחד באופק אבל מתברר שדיברתי מוקדם מידי כי ברגע שיצאנו היינו מוקפים במשהו כמו עשרה לוחמים ואולי אפילו יותר ואז ראיתי את האלפא שלה ונראה שהוא ממש נהנה מזה,הוא אמר "אז חשבתם שתוכלו לברוח בקלות כזאת מהשטח של הלהקה שלי ועוד אתה בורח אם מישהי ששייכת לי" וברגע שהוא אמר את זה רציתי להרוג אותו כי היא לא שייכת לו אז מאיפה הוא חושב שיש לו את הזכות להגיד את זה.
אני וראול ניסינו לחשוב איך לצאת מהמצב הזה ללא הצורך להרוג אף אחד אבל לא נראה שיש לנו הרבה אפשרויות אבל לפני זה האלפא הסתכל עלי ואמר "נראה לך שאני לא יודע את הסוד שלך ערפד,כי לא רק שאני יודע אבל אני גם יודע איך לנטרל אותך אז אני אתן לך את הבחירה: או שתביא את ליז לפה ותוכלו ללכת מפה בחיים או שנהרוג אותכם ואבל לפני זה נהרוג אותה מול העיניים שלך,הבחירה שלך אבל במקומך הייתי ממהר כי הלוחמים שלי כבר מתים להרוג ערפד ותאמין לי שזה משהו שאתה לא רוצה שיקרה לחבר שלך או לעצמך".
אחרי כמה שניות התנפלו עלינו כל הלוחמים וזה היה קרב שלא ידענו אם נצא ממנו בחיים אבל היינו חייבים לעשות הכול כדי לצאת מפה בחיים,אחד הלוחמים נשך אותי ברגל אבל העפתי אותו לקיר ולאחר כמה שניות התנפלו עלי 3 לוחמים אבל העפתי את כולם לאוויר והם נפלו על הרצפה,למזלי אני חזק יותר מהם אבל התחלתי להתעייף וסימנתי לראול לברוח עם ליז בסימן שלי וניסיתי להסיח את דעתם של הלוחמים בזמן שראול וליז ברחו.
במהלך הקרב האלפא פגע פי עם משהו והרגשתי כאילו רעל זורם לי בגוף ואז הבנתי שהמניאק הזה הרעיל אותי והתעלפתי על הרצפה,אחרי שחזרתי לעצמי או לפחות פתחתי את העיניים שלי ראיתי שאני בבית חולים ואז האלפא שלי נכנס ואמר "אני שמח לראות שאתה חי,הכניסו לגוף שלך כמות אדירה של רעל והיה לנו קשה להוציא אותו החוצה אבל הצלחנו בזמן",שאלתי אותו אם ליז בסדר והוא אמר שכן ואז פשוט הרגשתי עייפות ופשוט עצמתי את עיני אבל לפני זה האלפא אמר "אל תדאג אתה תהיה בסדר,עכשיו תנוח".
פרק 10 של הסיפור,מקווה שתהנו ממנו:).
');){kind=link}