אחרי מה שהרגיש כמו נצח שבו אני הסתכלתי עליה והיא עלי חזרתי לעצמי לרגע והחלטתי שאני צריך לגשת אליה אבל משהו אמר לי לחכות קצת כדי שאולי אני ינסה להבין מי זאת קודם או לפחות להירגע קצת כי אני האמת קצת לחוץ משום מה וזה בחיים לא קרה לי,לאחר שאני וראול התיישבנו אחרי כמה דקות בשולחן בצד ככה שנוכל לנוח ולשתות בשקט הערב המשיך כרגיל.
ראול ראה את הבחורה הזו שאני ראיתי אבל הוא היה מוטרד לרגע אז שאלתי אותו "ראול,תגיד קרה משהו כי אתה נראה מוטרד?הכול בסדר?" והוא הסתכל עלי ואמר "אני יותר דואג לגבי הבחורה שראית כנכנסנו למועדון" ואז הוא המשיך "היא לא ערפדית והיא לא בת אדם,לפי הריח שלה היא אשת זאב אבל לא נראה שהיא בלהקה או משהו ואם כן היא רחוקה מכל להקה שאני מכיר באזור ובהתחשב באיך שהסתכלת עליה אני חושב שזו אולי בת הזוג שלך למרות שזה סיכוי קלוש או אפסי" ופה הסתקרנתי וישר שאלתי אותו שוב "למה הכוונה ראול?"
אחרי כמה דקות שבהם לא הייתי בטוח אם הוא מתכוון להגיד לי או שהוא פשוט הולך לשנות נושא ולדבר על משהו אחר הוא ענה לשאלה "הכוונה שערפדים ואנשי זאב לא אמורים להיות ביחד,זה דבר שהוא מאוד נדיר אם בכלל והפעם האחרונה שזה קרה הייתה לפני מעל 100 שנה וזה לא התקבל בברכה משני הצדדים אז אני מציע לך להיזהר דמיאן לטובתך".
לאחר שחשבתי על זה בעצמי החלטתי שאני רוצה לדבר איתה בשביל להבין אולי על מה מדובר ולמה אני מוצא אותה כל כך מסקרנת אז הלכתי לחפש אותה,אחרי כמה דקות ראיתי אותה בקצה המועדון והחלטתי לנצל את ההזדמנות שהיא עדיין לא שמה לב אלי והלכתי לכיוון שלה אבל נראה שהיא איכשהוא הרגישה שאני מתקרב אליה והיא פשוט הלכה מהר לכיוון היציאה האחורית של המועדון,הלכתי לכיוון שלה ויצאתי מהדלת האחורית ושמה ראיתי אותה.
היא הסתובבה אלי וברגע שהעיניים שלנו נפגשו ידעתי בפנים שראול לא צחק לגבי העניין של בת זוג,ואז הגיע הריח שהיה כמו שוקולד ודובדבנים ופשוט לא יכולתי להפסיק להריח אבל אז החלטתי שעדיף שאני אהיה מנומס אז הצגתי את עצמי "שלום,קוראים לי דמיאן ואיך קוראים לך?",היה נראה שהיא מהססת אבל אחרי כמה שניות היא אמרה "היי דמיאן,אני ליז" אבל ראיתי על הפנים שלה שהיא יודעת שאני ערפד,היא איכשהוא מרגישה את זה.
ניסיתי להתקרב אליה יותר אבל ראיתי שהיא לוקחת צעד אחורה ובדיוק שבאתי להושיט יד היא היססה ובאה לברוח אבל תפסתי אותה ביד ושאלתי בקול מודאג "עשיתי משהו רע שאת בורחת ממני או מנסה" והיא ניסתה להיאבק קצת אבל אני חזק יותר ממנה זה בטוח,לאחר כמה רגעים שבהם היא שתקה היא אמרה בקול מפוחד "אתה ערפד ואני לא אמורה להתקרב לערפדים כי אתם תהרגו אותי או יותר גרוע" וצחקתי קצת ואמרתי "מי אמר לך דבר כזה,אנחנו לא הורגים בלי סיבה במיוחד לא אנשי זאב" וראיתי שהיא נרגעה קצת אבל עדיין משהו מפחיד אותה ואני לא מצליח להבין מה קורה.
לאחר כמה דקות שמעתי קול מאחורה שאמר "ליז,הכול בסדר?" והסתובבתי וראיתי שזה איש זאב שנראה בגילאי העשרים שלו וגם 2 חברים שלו שנראה שהם מכירים את ליז,שיחררתי את היד שלה והיא הלכה אחורה כמה צעדים ואמרה "הכול בסדר דומיניק,הוא לא פגע בי" ונראה שדומיניק הזה ממש לא מחבב ערפדים אבל ההרגשה הדדית,הוא אמר לליז "אנחנו צריכים לחזור אחרת האלפא יהרוג אותי שאנחנו יצאנו ללא אישור ממנו לעיר שבה מתגוררים בני אדם אז קדימה בואי נזוז",ליז הלכה אחריו והוא הסתובב אלי ואמר "אני לא יודע מי אתה אבל אני מציע לך שתחפש לעצמך איזה בנאדם לשתות דם ממנו או משהו ואם אני יראה אותך ליד ליז עוד פעם אחת אז פעם הבאה אני לא יוותר לך" וצחקתי קצת אבל פשוט החלטתי ללכת משם כי זה לא שווה את כל הבלאגן שיהיה פה אם הוא ואני נריב.
וככה ליז הלכה ואני נשארתי לבד מאחורי המועדון לבד ואם מחשבות בראש,למרות שהראש שלי אומר לי שזה לא שווה או לא יקרה וזה אולי רק בדמיון שלי אבל הלב אומר שליז היא הבת זוג שלי אבל עכשיו יש בעיה אחרת לגמרי שהיא אשת זאב ואני ערפד שזה כבר יוצר בעיה, במיוחד שנראה שהלהקה שלה לא מחבבת ערפדים במיוחד אבל אני מקווה לראות אותה שוב בעיקר כדי לבדוק האם זה באמת נכון שהיא הבת זוג שלי לחיים או שזה היה הדמיון שלי בלבד,לאחר מכן חזרתי פנימה רק אני והמחשבות שלי על ליז.
פרק שני של הסיפור החדש,קצת ארוך יותר מהראשון אבל תהנו ומוזמנים להציע הצעות או דרכים לשפר:)
');){kind=link}